אל תקראו לי יועצת תעסוקתית

"טוב, את יודעת מה את, את יועצת תעסוקתית."

כך אמר לי יאיר אגמון כשפגש אותי בזמנו כחלק מהמחקר שלו לקראת הסדרה שיצר- דור הוואי וואי וואי.

ואני זוכרת שזה זעזע אותי.

לא בגלל שזה נורא להיות יועצת תעסוקתית, ממש לא. זה מקצוע עם שליחות מדהימה. אלא בגלל שזה ממש לא איך שאני מגדירה את הזהות התעסוקתית שלי.

וכמו שאנחנו יודעות טוב מאוד במקדמיה- כשמישהו מדביק לזהות שלך מילים שלא מדויקות לך, התגובה היא פיזית ממש. יש רצון עז לנער, וחזק.

אז מה את?

אז מה אני כן, אם לא יועצת תעסוקתית? הרי בזה עוסקת מקדמיה.

מבחינת המהות - אני מבחינתי עוסקת בפיתוח מנהיגות.

קודם כל מנהיגות עצמית. לתת לאנשים כלים (שלא ניתנו להם בעבר) כדי להנהיג את עצמם למקומות ולפעולות שנכונות להם. לנווט את דרכם ולא להיות מנווטים על ידי אחרים.

ומעבר לזה- מנהיגות אותנטית.

לא פעם נאמר על מנהיגים שהם היו האדם הנכון, בזמן הנכון, במקום הנכון.

להיות האדם הנכון לסיטואציה. אף אחד הוא לא מצוין ולא מנהיג בכל מצב ובכל נסיבות.

על צ'רצ'יל אמרו שהיה מנהיג דגול בזמן המלחמה אבל כשנגמרה והמשימה הוחלפה לשיקום בזמן שלום, נכשל.

כשאדם מגיע למקום הנכון לו, כשהוא במקום שהמטרה מרטיטה את לבו, כשהסביבה היא הסביבה שמוציאה ממנו את המיטב והמשימה מתאימה לחוזקות הייחודיות שלו, שם תיווצר מנהיגות. והיא תהיה אותנטית.

ולכן, אני, אני לא בתעסוקה. אני במנהיגות. כרגע, במנהיגות תעסוקתית.

ומה לגבי הסדרה וואי וואי וואי- לא לקחתי בה חלק. יאיר הסביר לי שצריך סיפורים חזקים. דרמטיים. ומי שעבר מקדמיה כבר יודע שכל היופי הוא שמגלים לרוב שאין דרמה. רק דיוק. וזה טוב לחיים, אבל לא לטלוויזיה.

*בתמונה: נטע אוסיביץ ו-דנה לוביץ מדייקות.